deep listening

אחת הטכניקות שממנה צמחתי, ושאני אוהבת במיוחד, מבוססת על תיאוריה פסיכולוגית בשם “יעוץ הדדי להערכה מחדש”, או, בקיצור “יעוץ הדדי”. זו טכניקה שלכאורה קלה - אנשים נפגשים ומקשיבים לזה לזה באופן מעמיק. אך למען האמת, להקשיב מהלב וללא שיפוטית, זה דבר לא כל כך פשוט.

אני משתמשת בשיטה זו כבר 24 שנים ומלמדת באופן פרטני מזה 12 שנים.

“סשן” – הקשבה עמוקה מהלב

ביעוץ הדדי לומדים לנהל סשן - מפגש הקשבה תחום בזמן שבו צד אחד הוא המאזין ('היועץ') והצד השני משתף ('הנועץ'). אח”כ מתחלפים. המטרה היא שהנועץ יתחבר ויבטא את הרגשות שלו, בנושא כלשהו שחשוב וקשה לו, ובסופו של דבר להשתחרר מהם. למשל, כעסים על בן זוג או ילדים. הנועץ מנסה להקשיב מהלב וללא שיפוטיות ולכוון בעדינות את הנועץ להכנס כמה שיותר לעומק הרגשות. אחרי שחווים לעומק את הרגשות ומוציאים אותם – פורקים אותם – מגיעה ה”הערכה מחדש”. ראיה חדשה של המציאות, ראיה חיובית יותר בד”כ, נינוחה, יצירתית, מלאה באפשרויות בחירה חדשות.

עקרון החומר

יש כמה עקרונות נפלאים לשיחה הזו. אחד מהם הוא העקרון של חומר. כל מה שהנועץ אומר הוא “חומר”, כלומר דיבורים שכל מטרתם לעזור לו להתחבר לרגש שלו, ולהשתחרר מהם. הוא לא מחויב להגיון, למידתיות, לרציונליות. וההסכם בין בני הזוג הוא ששניהם יודעים את זה, כך שאפשר לדבר חופשי. החומר הוא גם סודי. לא רק שליועץ אסור לספר את מה שהנועץ אמר לו, אסור לו אפילו להעלות את הנושאים הללו בשיחה ביניהם, בתום השיחה הזו. זה מאוד משחרר.

הדדיות

מה שאני מאוד אוהבת בשיטה הזו הוא עקרון ההחלפה, לכל אחד יש את התור שלו, כשבכל פעם ברור לחלוטין מי היועץ ומי הנועץ. הנועץ מקבל את מרכז הבמה. היועץ שם בשבילו, לא עם הרגשות של עצמו ולא עם הנושאים שלו. למשל אם הנועץ אומר, אני מאוד עצוב היום, היועץ לא יאמר, גם אני. הוא לא יסיט את השיחה אליו, אלא ישאיר אותה תמיד אצל הנועץ, עד לסיום השיחה. אח”כ מתחלפים.

אופטימיות

הנחת היסוד ביעוץ הדדי היא שכל אדם יכול לחזור להיות מה שהוא היה בילדות – “גמיש”, כלומר מסוגל להגיב לכל מצב בצורה המתאימה ביותר תוך כדי שימוש באינטליגנציה שלו. ההנחה היא שכולם יכולים לחיות בצורה שמחה ויעילה.

אני משתדלת לישם את העקרונות האלה (עד כמה שאפשר) בכל שיחה עם חברה. אני משתדלת שבכל רגע יהיה ברור (לפחות לי…) אצל מי חוט השיחה, לא לחטוף את החוט מהשני ולהסיט אותו אלי. אני גם משתדלת לא להכנס לרציונליזציות כאשר ברור לי שהחברה מעוניינת בעיקר “לשפוך רגשות”, תמיד לזכור שיש פתח לשינוי אפשרי.

 

ביעוץ אישי הכיף הוא שאפשר להיות בצד המקבל לכל אורך הזמן שהקצבתם לכך, בנדיבות, מה שהרבה פעמים חסר בחיים העמוסים שלנו. בחיים של הרבה מאיתנו אין זמן לדון עם מישהו שעה שלמה בדברים המטרידים אותנו. והרבה פעמים אותו אדם, בצורה לא מודעת ולא מכוונת, יסיט את השיחה לעצמו, וכך הנושא שלנו ישאר פתוח ולא נגיע לשום התקדמות לגביו.

אחד הדברים הראשונים שאפשר לעשות בכל מצב קשה – לאוורר ולחקור את הרגשות. לעבד. לעבוד. להזכר. לבכות קצת אם רוצים. וצריך מישהו בצד השני שיקשיב באהבה וללא שיפוט, מישהו שיודע שאנחנו מסוגלים להתגבר ולהצליח.